החגים לפנינו והנה זה מגיע, השאלה, איפה אתם בחג?

זה מתחיל משיחה עם בן/ בת הזוג, בה אנחנו פותחים את ה”פנקס המשפחתי” ומתחילים לבדוק. בפסח היינו אצלך, בשבועות אצלי, תור מי עכשיו? הלחץ, המתח, סביב כל המפגש המשפחתי הזה מתחיל לתת את אותותיו וכל פרט בתוך המשפחה מושפע מההתכנסות המשפחתית הזו המכונה, ארוחת חג.

איך זה מרגיש?

הרווקים מתחילים לזוז שלא בנוח מול שאלת החתונה. הזוגות הצעירים שהתחתנו, זזים בחוסר נוחות לגבי שאלת “נו מתי תהפוך את אמא שלך לסבתא?” אלו שכבר עם ילד אחד או שניים זוכים למשפט “יצא לכם כל כך מוצלח, מתי עוד?” ויש את השאלות הכלליות, “מה עם הלימודים?”, “מה עם עבודה?”, מתי, איך, כמה ולמה, והתחושה לעיתים היא שאנו צריכים לתת הסברים על מה קורה לנו כל הזמן. כך איכשהו, המפגש הזה שאמור כל כך ללכד אותנו, גורם ללא מעט משפחות להתכנס לארוחת חג באוירה מתוחה בה מה שבאמת מבעבע ורותח הוא לא מרק העוף.

מה זו ארוחת החג הזו?

בכלל, אם נתבוננן שניה מהצד- מה קורה שם בארוחה הזו? המון פרטים ואנשים, שאנחנו קוראים להם “משפחה”, שבחיי היומיום מתמודדים באופן אינדיבידורלי עם שגרת יומם, מתכנסת סביב שולחן אחד. כשאנחנו מגיעים לשולחן, אם נרצה או לא נרצה אנו חוזרים ל”תפקידים שלנו” במשפחת המקור, האמא “חוזרת להיות אמא”, (וכבר שנים היא חיה רק עם אבא בבית, ומנהלת את חייה), האח הבכור, בתפקיד “הגדול”, האמצעית חוזרת להיות “אמצעית”, גם אם היא מנכ”לית בכירה בחברה מובילה, והאח הקטן, גם אם גר שנים בחו”ל, או שהוא כבר נשוי עם 3 ילדים, חוזר להיות “הקטן” סביב שולחן החג. כך, כל אחד חוזר להיות מי שהיה פעם. והפער הזה, בין מי שאנחנו בשגרת היומיום שלנו, ובין מי שאנחנו נתפסים במעגל משפחת המקור– עלול ליצור אצלנו מתח.

איך ניתן להפחית את המתח ?

אז שניה לפני ארוחת החג, אני מזמינה אתכם לעצור לרגע, לנסות ולחשוב מה גורם לכם לתחושות אלו, היו כנים עם עצמכם. האם אתם באמת רוצים שכך תתחיל השנה? ואם לא ,אז מה כן? הביטו במראה, ושאלו את עצמכם איך אני יכול לשנות את הפרשנות שאני נותן לאירוע הזה, אולי יש שם משהו אחר? אולי  הכוונה היא אחרת? אולי המתח  הוא בכלל “אצלי בראש”, ומי שעומד מולי בסך הכל מתכוון לטוב, והוא שואל מתוך דאגה אמיתית, ולא כי “רוצה להכנס לי לחיים, כי זה האופי שלו”, הוא עושה את הדברים כי כך חושב שהכי נכון. אולי הוא כועס כי חושב שיכול להיות לכך פיתרון אחר? אך זה רק בגלל שהוא היה מתמודד עם זה באופן שונה.  בכלל, לכעוס על מישהו ,רק כי הוא חושב שונה ואחרת ממני, זה הרי אבסורד– אני לא באמת יכול להכריח מישהו לחשוב כמוני, וגם לא לצפות שיקרא את המחשבות שרצות לי בראש מבלי שאמרתי אותם.

כל אחד והנכון שלו

העובדה שהתעוררתי בבוקר עם רעיון כלשהו בראש, לא אומר שהוא ידוּע, מובן ומוּכר לכולם, וגם אם כן, לא כולם חייבים להסכים לו. וזה שאני רוצה אותו אומר שהוא נכון עבורי  ולא בהכרח רצונו של האחר (זה נכון מול הילדים שלי, ההורים שלי, בן או בת הזוג, האחים, ובכלל). אנחנו יכולים להחליט על עצמנו, על הצעדים שלנו, על הפתרון שלנו, על המעשים שלנו, הפעולות שלנו ודרך ההתמודדות שלנו, פחות של אחרים. אם נכעס/ נתרגז/ נתעצבן שהאחר לא עושה את מה שמתאים לנו, לא יקדם אותנו, ובטח שלא יגרום לאנשים שסביבנו באמת לעשות את זה. עצרו רגע, נשמו, קבלו את הדעה האחרת, המסלול השונה, וכבדו את בחירתו של האחר ואל תנסו לשנות אותו, עבדו על השינוי שלכם.

פערי הדורות

ההבנה שלנו כי אנו חיים בדורות אחרים, קצב אחר, תעזור לכל אחד להצליח לנשום עוד כמה נשימות לפני שמפלס הלחץ עולה, והרגשות מבעבעים…

הורים יקרים- הילד כבר גדול, הוא עצמאי, ואולי הקים משפחה משלו, סמכו על עצמכם  במה שנתתם לו, את היכולות, הערכים, הבטחון- סמכו עליו, על מה שהוא עושה, על הפתרון שמצא. הרי אתם אלו שאימנתם אותו להתמודדות עם מצבים לאורך השנים. תאמינו בכם, בעבודה הטובה שעשיתם, (גם אם הוא חושב שונה, זה אומר שאימנתם אותו לחשוב, וזה מעולה). גם עם הפתרון שאתם הייתם בוחרים למצב הוא אחר, זה בסדר, זה שלו.

ילדים יקרים- זכרו שההורים, הם הורים, הם רוצים לגונן בכל גיל, להגן עליכם, ושיהיה לכם הכי טוב שאפשר. לפעמים הפתרון שלכם אינו בדיוק תואם לשלהם. זה דור אחר, חברה שונה, והתבוננות אחרת על סיטואציות וזה בסדר. כשמבינים את זה ונמנעים מנסיון “לחנך”, או  “להסביר” , זה יכול להרגיע.

מישהו אמר לי פעם ש”משפחה לא בוחרים” ואני מוסיפה “את אופן התנהלות שלנו בתוכה אנו כן”

שתהיה שנה נפלאה, רגועה ושמחה, בואו נשאיר רק למרק לבעבע ליד השולחן,

שנה מתוקה שתהיה,

שירלי

 

השארת תגובה