חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים

חג פורים זהו החג האהוב עלי מאז היותי ילדה.  זהו החג בו יכולתי לדמיין מה מתחשק לי להיות, והופ… כבמטה קסם סבתי האהובה סבתא לוּלוּ ז”ל דאגה לפנטזיות שלי להתממש.   כן, כילדה זכיתי להיות נכדה של תופרת, עם ידי זהב, ולב ענק שמוכנה לעשות הכל בשביל הנכדים שלה על מנת שתהינה להם את התחפושות היפות ביותר, המיוחדות ביותר, שאין לאף אחד אחר.

כל שנה כחודש לפני פורים היו נאספים כל הנכדים (וטפו טפו היו לא מעט) ומספרים לה מה הם רוצים להיות השנה. מביאים תמונות, לוקחים מידה, ואחרי חודש פתאום יש תחפושת. ועוד איזו תחפושת- כזו אין לאף אחד אחר. לחלקם הצליחו “למכור” את התחפושות של האחים הגדולים משנה שעברה שגם להם היא תפרה ועשתה מעט שינויים, אבל אני לשמחתי נמנתי בין “הגדולים” במשפחה, או לפחות בין אלו שהיו הראשונים לכל דבר ולא הסכימו לקבל מהמוכן.

purim shirlyסבתי האהובה אינה בין החיים כבר מספר שנים, תאריך פטירתה אינו קרוב לחג פורים, ואני, איך לומר כבר לא ילדה קטנה. כבר מעל לעשור אני אמא לשלושה, ולשמחתי היא זכתה להכיר את ניניהּ. ואיכשהו כל שנה לקראת חג פורים, זו התקופה שבה אני חושבת עליה יותר מכול.

על הזכות שהיתה לי להיות נכדה שלה, על ההשקעה והתחפושות הכי הכי שהיו לי. על כמה זה שונה היום כשהכל ניתן לקנות בקלות ברשתות המשחקים הגדולות  ועל מה זה היה עבורי כילדה היחס שלה, התבוננות שלה בי, להיות שם עבורי, להגשים לי רצון, בסבלנות, בהקשבה ופתיחות לרעיון חדש.

היום אני אמא לשלושה ילדים, ואיכשהו בחג פורים אני מוצאת את עצמי תוהה לגבי השוני הזה בהורות, והיחסים הבינודריים בין נכדים לסבים. על איך התפקיד של  הסבים היום שונה. שפעם הסבים והסבתות עשו עם הנכדים כיף והיום הם יותר “מחנכים” כי ההורים עסוקים בעבודה. הפער הזה יושב אצלי שם- בחג הזה, שהיה עבורי כל כך משמעותי מול סבתא שלי.

על כך שהיום ההורות שלנו יכולה להיות כ”כ סינטית ופשוטה, כי אפשר לקנות “הכל” ולעשות “מיקור חוץ” כמעט לכל מה שרוצים- כי פשוט הולכים לחנות ו”סוגרים ת’פינה” או יש שיעור פרטי והוראה מתקנת, וצהרון .

הילדים שלי יודעים לקראת פורים ש”אם סבתא  שלי היתה בחיים הם היו הכי מה שהם רוצים”. ולעצמי אני אומרת שהחג הזה הוא אמנם יום אחד בשנה בו הם לובשים את התחפושת שעתיים במקרה הטוב, אבל בשבילי הוא משהו אחר. הוא האפשרות שמישהו יראה אותך, יעשה הכל בשביל שתגשים את הרצון שלך כילד, וכאן אתה יכול לדמיין מה תרצה להיות, ויותר מהכל מישהו יעזור לך להיות כזה. אני מנסה להיות שם עבור ילדיי. וגם אם אני בסופו של דבר קונה תחפושת, אני מנסה לעשות מזה משהו מיוחד עבורם.

אולי כי יש לי תאומים ואני רגישה במיוחד לזמן הזה של “אמא לבד” – אבל גם כשאני קונה תחפושת “כאחרון העם” ברשת משחקים ארצית- אני מאפשרת לכל ילד את זמן האיכות שלו עם אמא לבד. זה מצריך ממני שלוש נסיעות לחנות. ואולי לשלם יותר כי “אין הנחת כמות לשלוש תחפושות”. אבל אני יודעת שנתתי לכל אחד מהילדים שלי זמן איכות עם אמא, ראיתי אותו, לפחות כמו שסבתא שלי ראתה אותי, והקשיבה לי ולפנטזיות שלי כשהייתי ילדה. הלוואי שהיה לי את כישרון התפירה שלה. הלוואי ויכולתי לעצב את מה שיש להם ולי בראש בחג פורים. אבל אני מבינה שאין ולא תהיה כמו סבתא שלי. והזמנים השתנו. בנתיים מנסה לתת את מה שיכולה. ובעיקר לאפשר את הנפרדות לתאומים שלי. ולאפשר לכל ילד את היחודיות שלו כשלם.

חג פורים שמח, שירלי

 

 

השארת תגובה