הילדה חוגגת 70. ישראל מ-1948 ועד היום ולעוד הרבה שנים קדימה.

יום הולדת 70 לישראל, נקודת הסתכלות על פי שלבי “ההתפתחות הפסיכו-חברתית” שהציע אריקסון. מלידה עד הבגרות המאוחרת. ככה זה נראה מהצד

מלידה עד שלב הילדות המוקדמת

ב-1948, לאחר הריון ארוך, צירים כואבים וקשים עם התערבות רפואית של מיטב המומחים, ולצד ציפייה של אלפי אנשים ברחבי הארץ שהצמידו את אוזניהם למכשיר הטרנזיסטור לקבל את הבשורה , לשמוע את אות החיים הראשון שלה (בכי של שמחה) היא נולדה. וכשזה נשמע  כבר ידעו כולם. נולדה מדינה. ויקרא שמה ״ישראל״.

לאורך שנותיה עם מעברים בשלבי ההתפתחות ה”פסיכו-חברתית” השונים התמודדה ישראל הצעירה עם קונפליקטים רבים מול רצונה האישי ומול דרישות החברה הסובבת אותה. אותם קונפליקטים  אשר סייעו לה להיות מי שהיא היום, ישראל בת ה-70.

תחילה היתה ישראל בשלב הינקות שלה, בו היתה “תלויה לחלוטין בהוריה וסביבתה”, אותם גורמים שסייעו לה בתחילת חייה,  אשר היוו את קשריה החברתיים ויצגו את כל עולמה. לאט לאט על ידי הקשבה של אלו לצרכיה של המדינה החדשה, באופן עיקבי ביססה את אמונה. אומנם לעיתים בשל קשרים בלתי יציבים או בלתי עקביים  של מדינות שונות ומנהיגי עולם אשר סרבו להכיר בה, פנתה לחשדנות, אך בסוף שלב הינקות פתרה את הקונפליקט של אמון מול חשדנות ומצאה יכולת לתקווה (וגם בשעה שהתאכזבה הצליחה לשמור על שלווה יחסית).

השלב הבא של ישראל הצעירה היה שלב הילדות המוקדמת. בשנותיה הראשונות, רכשה המדינה ממגוון השפות שהגיעו איתם מקימיה, שפה משל עצמה – השפה העברית הישראלית, וכן מיומנויות פזיולוגיות להגנה והקימה את צה”ל, בחנה גבולות וחוקים, התרחקה מעט מהסובבים אותה, ונראה כי בשלב זה התנהגה ממש כמצופה מילד קטן – חשבה שהיא מרכז העולם, וכי העולם סובב סביבה. אט אט ישראל הקטנה פיתחה לעצמה את יכולת האוטונומיה ותחושת כוח רצון אל מול הבושה המאופיינת בשלב זה.ישראל כל כך רצתה להמשיך ולהיות, והחלה לשכנע את הסביבה כי היא ראויה. היא היתה נחושה, כל כך נחושה לגדול ולהביא את כל יהודי העולם אליה ועשתה כן בעזרת עליות לגאליות וגם כאלה שלא.

מגיל המשחק עד שלב החביון

ככל שגדלה התפנתה לעבור לשלב הבא, שלב “גיל המשחק” בו החלה לגלות סקרנות ויוזמה, להפעיל את סביבתה במטרה לבדוק ולחקור אותה. האוטונומיה אותה קיבלה בשלב הקודם התרכזה כעת בהרחקת מתחרים פוטנציאלים  (לעיתים בדמות מלחמות) וכיוונה להשגת גבול של אחים צעירים יותר. היא רצתה לעמוד על העצמאות שלה ולעיתים חוותה רגשי אשמה, אך לרגע לא איבדה independent day 70 - 2את היוזמה. ישראל הילדה,  המשיכה לעשות וליזום עם מיטב המוחות וטובי בניה ובנותיה, פיתחה מערכות חברתיות עם הסובבים אותה.  כן לעיתים ישראל חששה מפחד הענישה ויש אומרים כי אף חוותה את תסביך אדיפוס בדמות הדוד סם מאמריקה הגדולה, אך בסופו של התהליך לא נכנעה לדחפים העיוורים שבה, ולרגע לא איבדה את היוזמה שבה. בשלב זה למדה כבר ישראל הקטנה כי היא אינה מרכז העולם והבינה לאט לאט את ההיררכיה החברתית בה נמצאת.

השלב הבא בתהליך התפתחותה של ישראל הקטנה היה שלב החביון, בה ניצב בפני המדינה הצעירה אתגר דרישות החברה ליצרנות. בשלב זה התמודדה ישראל הילדה, בפיתוח יצרנות וחריצות אל מול רגשי נחיתות. בשלב זה הבינה ישראל כי קיימת מסגרת  חברתית רחבה יותר ואת דרישותיה של החברה בהישגיות וערך עצמי.  בתקופה זו התרחשה בעיקר התפתחות קוגנטיבית משמעותית, בה גייסה את טובי המוחות של בניה ובנותיה להתמודדויות במשימות בתחומים גופניים (הרחבה או צמצום שטחים), חברתיים (קשרים עם מדינות העולם והסכמי שלום או התמודדות עם מלחמות), ואינטלקטואליים (פיתוחים בתחום הביטחון, התעשיה, התרבות ועוד). לעיתים חוותה קשיים בהסתגלות למסגרת, קושי בפרידה, חרם כלכלי או חברתי, אך זו המשיכה להתפתח ולהתקדם להשתמש בכישוריה ולפתח מיומנות שונות, וכל אלו אודות לסביבה והחברה איתם באה במגע אשר איפשרו לה לפתח מיומנויות אלו. וכך נוצרה בקרב ישראל תחושת ערך עצמי, ויכולת מסוגלות עצמית.

גיל ההתבגרות- ישראל כמתבגרת

עם סיום שלב החביון, עברה לשלב גיל ההתבגרות על כל המשתמע בכך. בשלב גיל ההתבגרות נדרשה ישראל לבנות לעצמה זהות אישית וחברתית. האתגר הניצב בפניה היה להחליף את הזהות הילדית שלה בזהות בוגרת ובעצם בתקופה זו הגיעה לשלב המסכם את כל ארבעת השלבים שקדמו  בתקופת הילדות שלה. בשלב גיל ההתבגרות, ישראל כמתבגרת טיפוסית השתמשה בכל המידע שצברה עד כה וחישבה את פעולותיה. כן לעיתים פנתה כמתבגרת טיפוסית למרד או תגובות אימפולסביות, בחנה את גיבוש הזהות המינית שלה (לגבי שאלת הגדרת מוסד המשפחה שנכון לה, גם אם אינו מוסכם על חלקים מבניה), וכן התרחשו אצלה שינויים פזיולוגים, השתנות הגוף (הרחבה או צמצום שטחים). גיבוש זהותה הבוגרת של ישראל התרחש בעזרת משוב אשר קיבלה זו מקבוצת השווים שלה, המדינות השונות, על התנהגותה, וכאשר אלו התייחסו בסלחנות למרד (יש אומרים רק באופן חלקי) יכלה זו לייצר נאמנות לעצמה, לזולת ולעקרונות ורעיונות שהינם בבסיס של קשרי חברות וידידות. בסיום שלב זה יכלה להשתחרר (לפחות האופן חלקי) מ”ההורים” לשם השגת עצמאותה.

flag

מבגרות מוקדמת עד הבגרות המאוחרת

עם סיום גיל ההתבגרות וביסוס הזהות האישית והחברתית שלה, ישראל כבר היתה בוגרת יותר, בשלה יותר, כבר צברה מעט נסיון חיים, וכעת החלה לבסס בשלב הבגרות המוקדמת, באמצעות עבודה יצרנית וניתוק קשריה התלותיים עם מערכות קודמות, את קשריה האינטמיים ללא חשש לאבד את זהותה האישית במצבים המחייבים את הפקרת העצמי. הקונפליקט הניצב בפניה בשלב זה היה בין הרצון להיות ייחודי ובין אינטמיות וקרבה. ישראל הבוגרת הבינה כי עליה ליצור אכפתיות ומחוייבות עם הזולת על מנת לייצר אינטמיות, על מנת להמנע מבדידות. כעת היא פיתחה ידידות נפש עם אמריקה, פיתוח קשרים דיפלומטיים עם מדינות אירופה, ועל אף שחוותה תקופות של חרם (כלכלי), וחוותה את הבדידות הזו לא פעם על בשרה, בזמנים בהם הותקפה מכל עבר מהמדינות הסובבות אותה, כשאיבדה במלחמות את מיטב בניה ובנותיה, כאשר הוחרמה בתעשיה, בכלכלה, בתרבות, חוותה טווח באולימפיאדה, ועוד החלה לקיים שיתופי פעולה עם הסובבים אותה. ישראל הבוגרת לא עצרה לרגע,  עסקה בעבודה ייצרנית פיתחה קשרים אינטמיים ושאפה לתחושה של קרבה חום ובטחון על מנת לחוש באהבה.

עם סיום שלב הבגרות המוקדמת הגיע ישראל ל”משבר אמצע החיים“, כאשר עברה לשלב הבגרות. כעת ניצבה בפני דיכוטומיה בין התחדשות ומרץ ובין דעיכה במקום. ישראל בחרה בהתחדשות. הווית האני שלה היה השתחררות מאגואיזם והתרחבות הדרגתית. מוקד הקונפליקט הניצב בפניה בשלב הבגרות היה פוריות העברת המטען הגנטי שלה והולדת הדור הבא (של מנהיגים, ממציאים, אנשי רוח), לעומת קיפאון התנוונות וחד גוניות. על אף כל הקשיים שבדרך ישראל בחרה בפריון – הולדת הדור הבא (גם אם נאלצה לעיתים להשתמש באמצעי עזר לפריון) וכך נולדו מיטב בניה, אשר לימים זיכו אותה בעצמאות, בבטחון, בנצחונות במלחמות, בפרסי נובל, זכיה בתחרות האירווזיון, מדליות אולימפיות בתחום הספורט, פיתוחים טכנולוגיים משמעותיים משני עולם, ועוד. בסופו של שלב הבגרות הפכה ישראל אכפתית ודואגת לסביבה ולמי שהיא היום ישראל של 2018.

הבגרות המאוחרת – ישראל 2018 מציאות עכשווית

נדמה כי כיום ישראל כבר מבוגרת (למרות ש-70 זה ממש צעיר למדינה) וכי נמצאת בשלב הבגרות המאוחרת. כעת עליה להשלים עם תפקידה כאחראית לעצמה ולילדיה. האתגר הניצב בפניה הינו “אחדות האני” בקונפליקט של שלמות מול יאוש. על ישראל של 2018 להתבונן בראיה רטרוספקטיבי המסכמות את כל ההישגים והכשלונות בחייה ולהחליט על הפרשנות שתיתן להם. נדמה כי אם תחליט ישראל בת ה-70 להתבונן בדרך שעברה עד כה בסיפוק והשלמה, לטוב ולרע,  תראה בחייה ושנות קיומה כבעלי משמעות. באם תחוש כי חיה חיים מספקים ומשבעי רצון תגיע זו ל”אחדות האני”. על ישראל של 2018 לבחור בקבלה מוחלטת של ההסטוריה האישית, של מעגל החיים האישי שלה כמדינה על מנת שיווצר ביטחון הכושר האישי לסדר ומשמעות בסופו תחווה תבונה. אחרת עשויה ישראל בבגרותה המאוחרת, לחוש החמצה, אי שביעות רצון העשויים להובילה ליאוש ופחד מפני המוות.

ובנימה אישית, נראה כי במציאות העכשווית של בישראל של 2018, עדין אין ביטחון, ולא פשוט לחיות בה מבחינה כלכלית. חיבור המילים “הון-שילטון-חקירות-שחיתות” שכיח מידי. הורים חוששים לגורל ילדיהם כאשר אלו ידרשו להתגייס לצה”ל. יש מה להגיד על החינוך, התרבות, הבריאות, הקשרים עם מדינות העולם, ולעיתים נדמה כי מדינת ישראל בבגרותה המאוחרת חווה במובנים מסויימים בדידות. אך מה שחשוב באמת זה שישראל של 2018 לא עוצרת לרגע וממשיכה לנסות ולהאמין שאפשר להתקדם ולשנות. שהיא ורק היא  הבית לעם היהודי, אשר חווה כל כך הרבה לאחר 2000 שנות גלות.  לישראל של 2018 יש היסטוריה ודרך כל כך גדולה ביחס לגודלה וגילה הצעיר. ממרומי גיל 70 היא יכולה כעת, אולי לראשונה, להתבונן דרך עדשה שמרכזת את כל ה”כן” וה”טוב” וה”יש” שעשתה ועדיין עושה ולהתגאות . ישראל יכולה כעת להתרכז בתחנות הקטנות שבדרך,  להתבונן על חייה כמספקים ומשביעי רצון. וכן יש לה במה להתגאות. תראו לי כמה יכולים לקבל כל כך הרבה מכות ואתגרים ולהמשיך, פשוט להמשיך להתקיים.

אחרי הכל, ולצד הביקורת, כנראה שמדינת ישראל, שבדרכה המיוחדת צלחה  את הקונפליקטים של שלבי ההתפתחות הפסיכו-חברתית השונים, ובכך הפכה ולהיות מי שהיא היום, בת 70- חזקה, איתנה, ומוכנה לחיים.

מזל טוב ישראל המבוגרת-צעירה. יומולדת 70 שמח.

השארת תגובה