כוחה של סליחה, השנה אזכור לבקש סליחה (גם) מהילד שלי.

יום כיפור בפתח. תקופה של חשבון נפש. זמן של התבוננות אישית פנימה והחוצה. הזדמנות לחשוב על מה עשיתי, מה אמרתי, ובמיוחד איך. האם כך רציתי שיתרחש, ואולי ישנה אפשרות אחרת.

התבוננות פנימית

לעיתים אנו שומעים את האמירות שלנו כלפי הסובבים, עמיתים לעבודה, בני זוג, חברים, הורים, ויודעים שבדיעבד, התכווננו למשהו אחר לגמרי. בשלב זה לעיתים אנו נעצבים, מצטערים, ושואלים את עצמנו מה יכולנו לעשות אחרת. לתהליך הזה נדרש זמן, ובשלות כל אחד וכמה שזקוק לו ואחר שאנו סולחים לעצמנו, אנו פונים לאותו אדם ומבקשים את מחילתו.

פעולת ההתבוננות הפנימית אינה פשוטה, היא מצריכה מאיתנו להתבונן במראה, להסתכל על הצדדים הטובים שלנו, אך גם על הצד הפחות פוטוגני שלנו, זה בלי הפילטרים, נטול המסכות או פוטושופ- התבוננות ישר ועמוק פנימה. כאשר בקשת הסליחה עולה מול החברים, ההורים, בני הזוג והעמיתים לעבודה זה נראה ומרגיש לנו טבעי. אך נשאלת השאלה מה קורה כאשר אנו מגיעים אל הקרובים לנו ביותר, אל הילדים שלנו?

סליחה מהילד שליSlide1

לרבים מאיתנו התנצלות אינה דבר פשוט, והיא דורשת משאבים פנימים וביצוע פעולות שאינן על בסיס יומיומי. בהתנצלות אנו נדרשים לבצע כל כך הרבה פעולות שמצריכות מאיתנו שימוש וגירוי משאבים נפשיים. בבקשת סליחה עלינו להתבונן על הסיטואציה, לראות את האחר, להודות בפני עצמנו ששגינו, להתבונן על השפעת מעשינו, ולהבין שפגענו במישהו יקר לנו. לקחת אחריות על המעשה ולגייס אנרגיה להתמודד מחדש מולו. יש הרואים בבקשת סליחה כחולשה, כ”התקפלות”, “אני מודה שטעיתי”, כהפחתת ערך – קל וחומר כאשר אנו עומדים מול הילד שלנו. בעמידה מולו ,קיים חשש ממה שיקרה לסמכות ההורית שלנו,שמא תפגע ואולי אף כוחינו יאבד.

אני, לעומת זאת, אומרת שבבקשת סליחה יש הרבה מאוד כוח ואומץ. בבקשת סליחה ומחילה מהילד שלנו אנו מציגים מודל חשוב לילד על אופן ההתנהגות הרצויה (וילדים הריכבר  מינקות, צופים בהתנהגויות שלנו בתגובותינו ומחקים אותנו).  בקשת סליחה היא מודל המאפשר לאדם להיות בלתי מושלם גם אם “הצליח לו ליד”, ועל כך שתמיד אפשר לבחור אחרת “לחשב מסלול מחדש” ולשנות. מודל המאפשר לאדם לקחת אחריות על מעשיו. מודל המסתכל על הילד בגובה העיניים ולא מעליו. הורה שמבקש מילדו סליחה, מעביר מסר שזה בסדר לטעות ומהווה דוגמה לילד איך אני כהורה מבקש סליחה מאחר. הורה שמבקש סליחה מהווה דוגמא לכך ש”הנה חשבתי על זה שוב, כי ראיתי אותך, את התגובות שלך ,ואני חושב שטעיתי”. לילד קל להזדהות עם מודל שכזה.

ולמה זה כל כך חשוב

בקשת סליחה מהילד שלנו מאפשרת לו להציג את הרגשות שלו  בפנינו, גורמת לו לחשוב שוב על האירוע, להגיד לנו (ולעצמו) ממה נפגע, לתת לאירוע פרשנות אחרת, ולהחליט האם ומתי הוא סולח לנו. בבקשת הסליחה אנו מאפשרים לילד לחוש ולהרגיש שקולו נשמע, שהוא שווה ערך. אנו מאפשרים להבין שזה בסדר לטעות ולהודות בטעות מול כל אחד, ללא קשר לגילו.

צילום: לביא שאול
צילום: לביא שאול

כיצד לבקש את סליחתו של ילדי?

ראשית חשבו עם עצמכם, על איזה אירוע מדובר, מה אתם רוצים להגיד, שננו את הפרטים שהיו בו, מה הרגשתם אתם, ועל מה אתם מעוניינים לבקש סליחה. הניחו לתירוצים, היו כנים עם הילד, דברו בגובה העיניים – מולו ולא מעליו, דברו מהלב ובעיקר הקשיבו לתגובתו. סיפרו עד 10 לפני שאתם עונים (אם בכלל) והיו קשובים לדברים. קבלו את דבריו בכבוד והבנה, גם אם אתם חושבים אחרת- זה שלו, זה מה שהוא חווה. בשלב זה אין צורך להצמד לעובדות, הן אינן רלוונטיות כעת- הקשיבו לסיפור של הילד, הוא מעביר דרכו את אשר חווה, וזיכרו שבחיים הכל סובייקטיבי, אין אמת אחת, יש את האמת שלו. אין כאן נכון או לא נכון, יש כאן מה שנכון עבורו. הקשיבו לאמת שלו. התייעצו עם הילד ושאלו מה לדעתו אתם יכולתם לעשות אחרת, מה הוא יכל לעשות אחרת וכיצד נראה לילד נכון שתנהגו בפעם הבאה. צרו שיחה פתוחה על מנת להבין מה באמת חווה שם, על מנת להבין את עמדתו עד תום. זיכרו כי במהלך השיחה יתכן ויעלה כעס, עלבון כחלק מפגיעה בתחושת הערך שלו ואולי אפילו יסרב לקבל את התנצלותכם באותו הרגע, על אף כל זאת, כבדו את עמדתו והבינו כי הוא עוד פגוע ועדיין חווה את הכאב. ידרש למחילתו זמן, אפשרו זאת.

על אף שיכול להתעורר מצדכם תסכול או כעס בשל סירובו לקבלת ההתנצלות – היו אתם המבוגר האחראי, אמנו אותו בהתמודדות עם התסכול, אפשרו לו לחוש את מנעד הרגשות הרחב שמביאה איתה ההתנצלות (משני הצדדים). זכרו אתם המאמנים כעת, אתם פנס המראה את הדרך,  הילד רואה בכם המודל לאופן בקשת הסליחה ואופן קבלת הסליחה- אתם המבוגר האחראי כאן, אפשרו לו ללמוד. בסיטואציה זו הילד לומד כל כך הרבה על מתגובותיכם, המילים שאתם בוחרים להשתמש בהן, כוחה של שתיקה והקשבה אמיתית. התנהגו בדיוק כפי שהייתם רוצים לראות את ילדכם מתנהג, כעת הוא לומד מכם את הדרך, הובילו אותו בביטחה.

כוחה של בקשת הסליחה

בקשת סליחה מהילד שלנו, כוחה רב. היא מזכירה לנו המבוגרים שגם אנו טועים בדרך, וזה בסדר ואפשר לתקן, ואין צורך להיות מושלם, הורה טוב דיו.  בקשת סליחה מהילד שלנו מלמדת את הילד שלנו עצמו להתנצל , להיות ערכי ואכפתי לסובבים אותו.  בקשת סליחה נותנת לגיטימציה לחוסר שלמות ולאפשרות לטעות ומחזקת את הידיעה שאנו נקבל אותו תמיד על עצם היותו הילד שלנו וללא קשר למעשיו, התנהגותו או הישגיו. קבלה אמיתית כזו רק משום שהוא הילד שלנו.

ביום הכיפורים הזה אני מבקשת סליחה (גם) מהילדים שלי, ו(אולי) קודם כל מהם.

חתימה טובה. שירלי

השארת תגובה